נאמן ביקש לבטל הסכם מתנה בין חייב לאשתו – ביהמ"ש דחה אותו

הנאמן טען כי ההסכם היה למראית עין ודרש כי ייכלל במצבת הנשייה, אולם ביהמ"ש קיבל את עמדת ב"כ החייב, עו"ד יריב ואקנין כי המתנה ניתנה זמן רב לפני הליך הפש"ר
מעיין לביא |
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב telegram
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
מה קורה כאשר קטין הינו חלק מצו ירושה?
אילוסטרציה envato

שופטת בית משפט המחוזי בנצרת, עינב גולומב, דחתה בקשה של נאמן להצהיר על בטלות הסכם מתנה בין החייב לאשתו, במסגרתו העביר החייב לאשתו שבינתיים נפטרה את מחצית הזכויות בנכס מקרקעין. השופטת קיבלה את טענת בא כוח החייב עו"ד יריב ואקנין והורה לנאמן לשלם את הוצאות המשיב בסך עשרת אלפים שקלים.

לפני כשש שנים, ניתן צו כינוס על נכסי החייב לבקשת נושה ושנתיים מאוחר יותר הוכרז החייב פושט רגל. נגד החייב הוגשו 18 תביעות חוב בסך כולל של מעל 58 מיליון שקלים, מתוכן אושרו תביעות חוב בסך כולל של כ- 6 מיליון שקלים עיקר החובות מקורם בעסקים שניהל החייב במהלך השנים.

"חוזה מתנה"

לפני למעלה מעשרים שנה זכויות בנכס מקרקעין בצפת, אשר שימש כבית המגורים של החייב ורעייתו, הועברו לאשתו זאת לאחר שחתמו על הסכם שכותרתו "חוזה מתנה", בו העניק החייב את זכויותיו בנכס לאשתו במתנה.

במסגרת ההליך עתר הנאמן להורות על בטלות הסכם המתנה, בשל היות לפי הנטען הסכם למראית עין, ולהצהיר על זכויות החייב במחצית הנכס. לאחר שמיעת העדויות בתיק, הלכה אשת החייב לעולמה בעקבות מחלה קשה ובתחילת החודש ניתן צו לקיום צוואת המנוחה, לפיו שלושת ילדיה יורשים אותה, כשאת הנכס מושא הבקשה יורשת אחת מבנותיה. לאחר שהוגש הצו לתיק בהמ"ש, מצורפים בזאת היורשים כמשיבים בבקשה תחת המנוחה.

נאמן ביקש לבטל הסכם מתנה בין חייב לאשתו – ביהמ"ש דחה אותו
עמדתו התקבלה. עו"ד יריב ואקנין

טענתו העיקרית של הנאמן היתה כי הסכם המתנה הוא הסכם למראית עין בלבד. הנאמן הפנה לכך כי לאחר עריכת הסכם המתנה, המשיכו החייב ואשתו לגור משך כל השנים בנכס יחד ולקיים חיי משפחה. ההוראות בהסכם באשר לתשלום ההוצאות על הנכס על-ידי המנוחה בלבד לא קוימו בפועל. אלה שולמו אמנם מחשבון שהיה רשום על שם המנוחה בלבד, אולם מתוכו שולמו תשלומים שונים הקשורים לעסקי החייב באופן המלמד כי מדובר היה בשימוש משותף.

הברחת נכסים?

הנאמן ציין כי המנוחה לא עבדה במשך תקופות ארוכות, ובתקופות שכן עבדה היא הועסקה כפקידה בחברות בבעלות החייב, ואין זה סביר כי יכלה לעמוד לבדה בתשלום חיובי הארנונה הגבוהים על הנכס. בנסיבות אלה, לטענת הנאמן, לא היתה כל כוונה אמיתית מצד בני-הזוג כי המנוחה תהיה בעלים בלעדי של הנכס ותישא בהוצאותיו, ובפועל הם פעלו על פי כוונתם האמיתית לפיה לחייב מחצית הזכויות בנכס.

מנגד טען בא כוח החייב עו"ד יריב ואקנין כי דין הבקשה להידחות. לטענתו, הטענה להברחת נכסים מנושיו מחוסרת בסיס נוכח העובדה כי ההסכם נערך כ-15 שנים בקירוב לפני קריסתו הכלכלית. ביום עריכת ההסכם הוא לא יכול היה לדעת כי למעלה מעשור וחצי לאחר מכן הוא ייקלע לקשיים כלכליים. משך שנות הפעילות של העסק ניטלו הלוואות לצורך התפתחותו, ומעולם לא שועבד את הנכס לטובת מאן דהוא.

עוד הוסיף עו"ד ואקנין כי בין החייב למנוחה היתה הסכמה ברורה לפיה המנוחה מקבלת את בית המגורים שעה שבני הזוג היו בשיאם הכלכלי ולכל אחד מהם היתה יתרה של מאות אלפים בחשבון הבנק. המנוחה ביקשה להשאיר לה ולילדיה "קרקע יציבה"- בית מגורים. הרקע לכך היה מחלת החייב במחלה ממארת בשנת 1996.

"הנאמן לא עמד בנטל"

ראיה לקיום ההסכם הינה העברת רישום הזכויות בבית משמם של שני בני הזוג לשמה של המנוחה בלבד. המנוחה מעולם לא הסכימה לשעבד את הבית, אפילו שכל הנכסים של בני הזוג שועבדו, עובדה שיש בה ללמד על כוונת הצדדים ועל ההפרדה שהייתה בין בני הזוג בכל הנוגע לבית המגורים. המנוחה לא הייתה מעורבת בעסקים של החייב גם אם נרשמו נכסים הקשורים לעסקים על שמה.

נאמן ביקש לבטל הסכם מתנה בין חייב לאשתו – ביהמ"ש דחה אותו
פשיטת רגל

כאמור השופטת גולומב קיבלה את טענת בא כוח החייב, עו"ד ואקנין וקבעה בהחלטתה כי לאחר שבחנה את מכלול הראיות וטענות הצדדים, מסקנתה היא כי הנאמן לא עמד בנטל להוכיח כי מדובר בהסכם למראית עין, ואף לא בוססו ביחס להסכם הספציפי בו עסיקנן אותות מרמה שיש בהן להעביר את הנטל לצד החייב והמנוחה.

ללא בסיס ראייתי

"ענייננו", נכתב בהחלטת ביהמ"ש, "בהסכם שנערך שנים בטרם הסתבכותו הכלכלית של החייב, אשר הביאה בסופו של דבר להליכי פשיטת הרגל נגדו. כאמור, ההסכם נכרת בשנת 1998. הנאמן לא הצביע על כך שבאותה עת היה החייב מסובך בחובות כלשהם. טענת הנאמן בסיכומיו לפיה נפתח כנגד החייב תיק הוצאה לפועל בשנת 1992 נטענה בעלמא ולא הוכחה בדבר. מכל מקום, אף אם נניח כי נפתח תיק הוצאה לפועל יחיד הרי שלא הוצגו נתונים כלשהם אודות מהות החוב בו מדובר, סכומו והנסיבות הנוגעות לו, כך שלא הונחה תשתית מתחייבת מינימאלית בעניין זה".

עוד הוסיפה השופטת גולומב: "מהעבר השני, החייב והמשיבים הציגו ראיות המלמדות שבתקופה בה נערך הסכם המתנה היה החייב בעל יכולת כלכלית וכך גם התא המשפחתי כולו. כך, הוצגו תדפיסי חשבונות בנק המעידים על כך שנכון לדצמבר 1999 היתה בחשבון החייב יתרת זכות בסך 644 אלף שקלים. בחשבון החייבת היו צבורים נכון לדצמבר 2010 סך של 475 אלף שקלים בחסכון, ונכון לדצמבר 2011 סך של 610 אלף שקלים חסכון. בהיעדר כל ראיה לחובות שרבצו על החייב בעת הרלוונטית לעריכת הסכם המתנה, נותרת הטענה בדבר כוונת הברחת נכסים מנושים נעדרת הקשר ובסיס ראייתי מספק".

לאתר יריב ואקנין – משרד עורכי דין לחצו כאן.

__________________________________________________________

לצפייה ודירוג כבוד השופטת עינב גולומב

__________________________________________________________

עורך דין יריב ואקנין

שתף את הכתבה ב:
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב telegram
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
רוצים להשאר מעודכנים בכל מה שחם בעולם המשפט?
הורידו את אפליקציית אוביטר:

אפליקציית אוביטר לאנדרואיד https://bit.ly/31H6hrk

אפליקצית אוביטר לאייפון https://apple.co/31GhGHV

לדף הפייסבוק שלנו https://bit.ly/32LKr5E

להצטרפות לאחת מקבוצות הוואטסאפ שלנו https://www.obiter.co.il/ask-lawyer

אתר החדשות המשפטיות obiter.co.il עושה כל מאמץ לאתר זכויות על תמונות וסרטונים המתפרסמים בו. אולם לעיתים התמונות והסרטונים מופצים ברחבי הרשת ולא מתאפשרת הגעה למקור החומר הויזאולי, לכן בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר [email protected]

צרו איתנו קשר בנוגע לכתבה:

    נגישות